מיכאלי נ' שירביט, חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפניי מונחת תביעתו של מר שלמה מיכאלי, יליד 1968 (להלן: "התובע") לפיצויים בגין תאונה שארעה לו ביום 4.1.11 עת שעלה לרכב כדי להתחיל בנסיעה, החליק התובע, נפל ונחבל (להלן :"התאונה"). הרכב היה מבוטח על ע"י שירביט, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

פרופ' סלעי משה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום כירורגיה אורתופדית, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 2.5% לפי סעיף 35(1)ד' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 5.2.13 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 4.11.13 העיד התובע עצמו וכן מר מיכאל באזוב ובאותו יום הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

ב"כ התובע המלומד טוען שהתובע, עת שעלה על רכבו כדי להתחיל בנסיעה ביום התאונה, החליק, נפל ונחבל. לאחר התאונה טופל התובע במסגרת קופת חולים, שם אובחנו חבלות והגבלות בתנועות ברך שמאל, לאחר קבלת טיפול ראשוני הופנה התובע להמשך טיפול לרבות בתחום הפיזיותרפיה. התובע התהלך במשך כחודשיים באמצעות קביים.

ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את התאונה ועל היותה "תאונת דרכים" עפ"י חוק הפלת"ד, אך חלק על הנכות התפקודית, על סכום הפיצוי, ורכיביו.

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיו וכאביו של התובע, שכן הוא בעל עבר רפואי מכביד, ואף עבר תאונת דרכים קודמת.

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לפיצוי בגין התאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

פרופ' סלעי משה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום כירורגיה אורתופדית, קבע כאמור כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 2.5% לפי סעיף 35(1)ד' לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

לד"ר סלעי לא נשלחו שאלות הבהרה, והוא לא זומן לעדות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול ראיותיהם, אינני מוצא לסטות ממסקנותיו וקביעותיו של המומחה הרפואי. אינני סבור כי עמדה בפני המומחה הרפואי תשתית לקביעת נכות שונה ממה שקבע ובהתאם לכך ולאור שאר הראיות לא ראיתי לסטות מקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט.

המומחה הרפואי קבע את שקבע בהסתמך על המסמכים והחומר הרפואי הרלוונטי שעמדו בפניו, התרשמתי כי מסקנתו של המומחה מבוססת כדבעי והיא התקבלה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

משכך אני מקבל את הנאמר בחוות דעתו, וקובע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של % 2.5.

התובע לא שכנע אותי שפגיעתו התפקודית עולה משיעור זה והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותו התפקודית נמוכה משיעור זה. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע שהנכות התפקודית של התובע תהא בגובה 2.5%.

אי לכך, הנני קובע שהנכות התפקודית של התובע והפגיעה בכושר השתכרותו תיחשב לפי שיעור 2.5%.

הפסדי שכר לעבר ופגיעה בכושר השתכרות לעתיד

ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי על דרך האומדנא, ראה לענין זה ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ''ד לה(2) 800:

"... באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".

התובע עובר לתאונה היה עצמאי, ונקבעו לו נכות זמנית של 100% למספר שבועות ועוד 50% לתקופה של שבועות נוספים. לעתיד, אין לדעת מה ילד יום וכיצד נכות זו תשפיע על כושר השתכרותו.